Troumot
Daf 29b
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה וְהוּא שֶׁנָּֽפלוּ לְתוֹךְ חֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת אֲבָל אִם נָֽפְלוּ כוּלָּן לְמָקוֹם אֶחָד אַף רִבִּי לִעֶזֶר מוֹדֵי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ נָֽפְלוּ כוּלָּן לְמָקוֹם אֶחָד הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. חִילְפַיי אָמַר עַל דְּרִבִּי לִיעֶזֶר חוּלִין שֶׁלְּמַטָּן נַעֲשׂוּ חֵרֵשִׂין. וְהָא רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר עַל דְּרַבָּנִין חוּלִין שֶׁלְּמַטָּן נַעֲשׂוּ חֵרֵשִׂין. מַה בֵּין רִבִּי לִיעֶזֶר וְרַבָּנִין. חוֹמֶר הוּא בִסְאָה שֶׁעָלַת מִתּוֹךְ מֵאָה 29b אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא קַל אָמַר כַּיי דְאָמַר רִבִּי סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חוּלִין כָּל שֶׁהֵן מְבַטְּלִין אוֹתָהּ.
Traduction
R. Yossé b. Hanina dit: l’interdiction de R. Eliézer ne porte que sur le cas où cette oblation se trouve disséminée en 5 places différentes (en raison du doute qui se reporte partout, c’est interdit); mais, si le tout est tombé en un seul endroit, R. Eliézer reconnaît (comme les autres sages), qu’il n’y a de mélange qu’en raison du nombre proportionnel. Selon R. Yohanan, au contraire, c’est au cas où tout est tombé en un seul endroit qu’il y a différend entre R. Eliézer et les autres sages. Hilfia objecta ceci: comment se fait-il que, selon R. Eliézer (172)Il est d'avis qu'en cas de mŽlange avec une quantitŽ supŽrieure ˆ la proportion d'oblation, le mŽlange n'est pas rŽel., la partie profane du bas soit un simple mélange apparent (non réel), tandis que R. Eliézer (l’amora ci-dessus, § 5) attribue cette opinion aux autres sages? Or, quelle différence y aurait-il entre R. Eliézer et les autres rabbins (pourquoi ces derniers n’admettent-ils pas aussi son avis plus haut)? Est-ce à dire qu’un saa prélevé de cent parts contenant déjà du mélange d’oblation comporte un caractère plus grave (et doit être considéré comme mélange réel), ou est-ce au contraire moins grave (en raison du second mélange)? C’est, répondit-on, conforme à ce qu’a dit R. Yohanan (et considéré comme peu grave); lorsqu’un saa comprenant une part d’oblation est tombé à son tour dans cent parts profanes, il est annulé, quelle que soit la quantité proportionnelle (ce n’est qu’un mélange au second degré, sans gravité).
Pnei Moshe non traduit
גמ' והוא שנפלו לתוך חמשה מקומות. לאו דוקא חמשה מקומות קאמר אלא כלומר שנפלו לתוך כמה מקומות של חולין ובכה''ג ר''א מחמיר דבכל אחד מהן חיישינן שמא מהתרומה שבמדומע נפלו לשם ומדמעת כתרומת ודאי אבל אם נפלו כולן למקום אחד אף ר''א מודי הואיל דאית בהו ודאי חולין אינה מדמעת כתרומת ודאי:
ר' יוחנן אמר וכו'. דאפי' למקום אחד מחמיר ר''א במדומע:
על דר' אליעזר. כלומר אליבא דר' אליעזר דס''ל מדמעת כתרומה ודאי אע''פ שיש בתוכן חולין טעמיה משום דאמרינן חולין שלמטן נעשו חרשין אותן החולין שנפל המדומע לתוכן הרי הן כחרשין ואינן מצטרפין עם החולין שבמדומע דנימא שחוזרין וניעורין כשנפלו לתוכן דהחולין האלו כחרשין הן ועד שיהא בהן כדי להעלות בא' ומאה להמדומע:
והא ר' אלעזר. דהוא אמורא דלעיל בהלכה שלפניה אמר דעל דעתייהו דרבנן אמרינן חולין שלמטן נעשו חרשין כדפרישית שם והשתא לחילפיי דאמר דר''א הוא דס''ל הכי א''כ מה בין ר''א דמתני' ובין רבנן:
חומר הוא בסאה שעלת מתוך מאה. כלומר שאני במתני' דלעיל דמיירי בסאה שעלתה מתוך מאה ונפלה למקום אחר דחומר הוא ואפי' לרבנן דלא ס''ל אותה סאה שנפלה היא שעלתה מ''מ כיון דסאה נפלה וסאה עלתה מחמירי לענין זה דאין מצטרפין החולין שבה עם החולין שלמטן והן שנפלו לתוכן דנעשין כחרשין ועד שיהו בהן עצמן כדי להעלות החלק תרומה שבהסאה אבל הכא מכיון שהמדומע הוא שנפל לא אמרינן הכי אלא אליבא דר''א דמחמיר במדומע:
או אינו אלא קל. כלומר דדחי לה הש''ס דלא תימר דחומר הוא בסאה שעלת מתוך מאה דאיפכא מסתברא דאו אינו אלא קל מכיון שכבר נתבטלה ועלתה מתוך המאה בפעם הראשון וכהאי דאשכחן דמיקל בה ר' יוחנן דאמר לעיל סאה של תרומה שנפלה למאה ועלתה אפי' חולין כל שהן מבטלין אותה אם חזרה ונפלה לתוכן כדפרישית שם:
תַּנֵּי רָבַת הַתְּרוּמָה נַעֲשֶׂה כְמַרְבֵּה מֵזִיד. וְהָא תַנִּינָן הָיוּ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה נָתַן סְאָה וְנָטַל סְאָה כָּשֵׁר. עַד הֵיכָן. רִבִּי אִיסִּי בְשֵׁם רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עַד רוּבּוֹ שֶׁל מִקְוֶה. וָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. תַּמָּן הָיָה בּוֹ רוֹב וְאַתְּ מַרְבֶּה עָלָיו וְהוּא כָשֵׁר. בְּרַם הָכָא כָּל סְאָה וּסְאָה צְרִיכָה מֵאָה סְאָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זֹאת אוֹמֶרֶת דָּבָר שֶׁהוּא בָטֶל דְּבַר תּוֹרָה מְעוֹרֵר אֶת מִינוֹ לֵיאָסֵר.
Traduction
Cette accumulation de parts d’oblation devient interdite, parce qu’on semble y avoir ajouté successivement de plein gré pour l’annuler. Mais n’a-t-on pas enseigné que (174)Mishna (Mikvaot 7, 2) lorsqu’il y avait dans un bain 40 saas, et qu’après avoir enlevé un saa d’eau de cette source on le remplace par un autre saa d’eau puisé, il est permis d’en user légalement (à titre de mélange annulé); et l’on peut continuer, dit R. Issi au nom de R. Mena b. Tanhoum, ou R. Abahou au nom de R. Yohanan, jusqu’à ce que ces remplacements successifs atteignent la majeure partie de l’eau primitive; pourquoi donc dit-on ici qu’en cas d’accumulation des parts d’oblation, c’est interdit? C’est qu’au sujet du bain chaque addition est annulée par la majeure partie, et le bain reste apte au service légal; tandis qu’ici chaque saa tombé à besoin d’un équivalent de cent saa pour être annulé (et lorsque le mélange dépasse la quantité profane, il reste interdit). Ceci prouve, dit R. Yossé, qu’un objet sacré, bien que légalement annulé, semble réveiller les droits perdus de son congénère pour reconstituer ensemble l’interdiction.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בחדא ברייתא רבת התרומה נעשה כמרבה מזיד. כלומר הא דתנן דמותר עד שקרבה תרומה על החולין דוקא בנפלה מאליה התרומה סאה אחר סאה אבל אם רבה הוא שאחר שהגביה סאה הראשונה ריבה עוד סאה אחרת תרומה לשם לא משום דרביית התרומה נעשה כדין מרבה מזיד בחולין ששנינו לקמן סוף פרקין סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואח''כ נפלו שם חולין אם שוגג מותר אם מזיד אסור וה''ה ברביית התרומה למאה שאם אחר שהגביה הסאה ראשונה ריבה במזיד לסאה אחרת אסור:
והתנינן. בפ''ז דמקוואות מקוה שיש בו מ' סאה ונתן סאה של משקין מי פירות לתוכו ונטל סאה ממנו כשר:
עד רובו של מקוה. אם רובו של מקוה נשתייר בכשרות ה''ז כשר בנתן סאה ונטל סאה קתני מיהת דעד רובו אפי' נתן סאה במתכוין ונטל סאה כשר והכא את אמר הכין דרביית התרומה במתכוין אסור ומשני דלא דמי למקוה דתמן היה בו רוב וכו'. כלומר מכיון שיש בו רוב מן הכשרים את מרבה עליו אפי' במתכוין בנותן סאה ונוטל סאה דכל סאהוסאה בפני עצמה אינה פוסלת המקוה עד רובו אבל הכא הרי כל סאה וסאה בפני עצמה היתה צריכה מאה סאה חולין להעלותה וכיון שכן כל שריבה סאה אחר סאה במזיד אסור ודוקא בשנפלה קתני:
זאת אומרת דבר שהוא בטל דבר תורה וכו'. כלומר אע''פ שמן התורה בטל ברוב ודימוע אינו אלא מדבריהם אפ''ה מעורר את מינו ליאסר וכדתנינן במתני' דאם רבתה התרומה על החולין אסור ואף דראשונה ראשונה בטלה מן התורה כשחזרה ונפלה אח''כ מצא מין את מינו וניער:
Troumot
Daf 30a
משנה: סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה וּטְחָנָן וּפָֽחְתוּ כְּשֵׁם שֶׁפָּחֲתוּ הַחוּלִין כֵּן פָּחֲתָה הַתְּרוּמָה וּמוּתָּר. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה וּטְחָנָן וְהוֹתִירוּ כְשֵׁם שֶׁהוֹתִירוּ הַחוּלִין כֵּן הוֹתִירָה הַתְּרוּמָה וְאָסוּר. אִם יָדוּעַ שֶׁחִיטִּין שֶׁל חוּלִין יָפוֹת מִשֶּׁל תְּרוּמָה מוּתָּר. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה וְאַחַר כָּךְ נָֽפְלוּ שָׁם חוּלִין אִם שׁוֹגֵג מוּתָּר אִם מֵזִיד אָסוּר.
Traduction
Lorsqu’un saa d’oblation est tombé dans cent parts de blé profane et qu’après la mouture la quantité a diminué, la diminution porte aussi bien sur le profane que sur l’oblation, et le tout est permis. Si, au contraire, par suite de la mouture un mélange inférieur à cent parts contenant une d’oblation a augmenté, il est interdit, l’oblation ayant aussi bien augmenté que le profane (et n’étant pas annulée par le nombre). Mais, si l’on sait que le blé profane est meilleur que l’oblation (et augmente plus à la mouture), le mélange est permis, ayant annulé l’oblation par le nombre. Lorsqu’un saa d’oblation est tombé dans moins de cent parts profanes et qu’ensuite du profane vient se joindre à ce mélange (interdit jusque là), il est permis (annulé par le nombre), si cette nouvelle addition de profane est accidentelle; si elle a été provoquée avec intention (de l’emporter par le nombre), le mélange reste interdit (à titre d’amende).
Pnei Moshe non traduit
מתני' וטחנן. את הכל ופחתו מן המדה:
כשם שפחתו החולין כך פחתה התרומה ומותר. ובגמ' אמרו דאפילו לא פחתה התרומה ויש כאן סאה תרומה בעינה כמות שהיתה וכגון שהסאה תרומה חטים יפות הן והמורסן שלה מועט והקמח הוא הרבה ושל חולין חטים רעות הן המורסן הרבה והקמח מועט ואם היינו משערין בהקמח של תרומה ושל חולין בלבד לא היה כאן להעלות בא' ומאה שהרי של חולין פחתו הקמח ושל תרומה לא פחתה והרי הקמח של תרומה הוא פחות ממאה של הקמח של החולין אפ''ה מותר מפני שזהו הכלל שאין הפסולת של תרומה מצטרפת עמה לאסור את החולין אבל הפסולת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה ונמצא שהקמח של התרומה בלא המורסן עולה הוא באחד ומאה מכל החולין הקמח והמורסן והא דנקט פחתה התרומה אגב הסיפא הוא דנקט דאם טחנן והותירו אמרינן כשם שהותירו החולין כך הותירה התרומה ואסור הלכך קתני נמי ברישא כשם שפיחתו וכו':
כך הותירה תרומה. והרי אין כאן אחד ומאה ואסור דהוי מדומע:
אם ידוע שחטין של חולין יפות. וסאה תרומה של רעות נמצא שהחולין הותירו בקמח והתרומה פיחתה והרי עכשיו הקמח של תרומה הוא עולה באחד ומאה ומותר החולין:
אם שוגג מותר. ועולה באחד ומאה ואם מזיד אסור והרי הוא מדומע וקנס חכמים הוא וכן בכל איסורין שבתורה לפי שאסור לבטל איסורי תורה לכתחילה:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יְדִיעָתָהּ 30a מְקַדְּשָׁתָהּ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִיו הֲרָמָתָהּ מְקַדְּשָׁתָהּ.
Traduction
Selon R. Simon, c’est permis'', parce que la sanctification consiste dans la connaissance (175)S'il n'a pas connaissance de la chute du 1er saa, jusqu'ˆ celle du 2e saa, R. Simon interdit aussi le tout. du 1er saa tombé (qui sera prélevé ultérieurement); mais, les autres sages l’interdisent, parce qu’il faut que le prélèvement ait lieu pour tenir compte du caractère de la sainteté (elle n’est pas libérée par anticipation).
Pnei Moshe non traduit
גמ' רש''א ידיעתה מקדשתה. כלומר דמפרש פלוגתייהו דפליגי בשלא נודע לו מנפילת הראשונה עד אחר שנפלה השניה כדמשמע להדיא מן התוספתא דבכה''ג הוא דפליגי דבידע בה מקודם שנפלה השנייה מותר להת''ק וקאמר הש''ס דטעמייהו דפליגי בהאי גוונא משום דר''ש סבר דאיפכא מסתברא דבשנודע מנפילת הראשונה מקודם נפילת השנייה א''כ ידיעתה של הראשונה מקדשתה שכבר נקרא שם מדומע עליה והיה צריך להעלותה וכיון דלא העלה אותה עד שנפלה השניה הרי כאילו נפלו שתיהן כאחת ובדין הוא דנעשו כל המאה מדומע והלכך פליג ר''ש וקאמר דליתא להא דמפלגיתו בין ידע בה ובין לא ידע דאי הכי איפכא הואי כדאמרן אלא דבלאו הכי מותר הואיל ולא נפלו שתיהן כאחת וכל אחת בפני עצמה יש כדי להעלותה באחד ומאה רואין אנו כאילו החולין מעלין לכל אחת ואחת ומעלה הסאתים והשאר מותר:
ורבנן אמרי הרמתה מקדשתה. כלומר דאם היה מרים את הראשונה בשידע בה ואח''כ חזרה ונפלה עם השנייה כאחת אז שפיר קאמרת דמקדשתה לעשות החולין מדומע דאע''פ שאין כל הסאה תרומה דהא לא אמרינן אותה סאה שנפלה היא סאה שעלתה מ''מ מכיון שהרים אותה לשם תרומה הרמתה מקדשתה והוי כאלו נפלו סאתים תרומה כאחת לתוך מאה חולין אבל השתא דהיה לו להעלותה ולא העלה מהני שפיר הידיעה שנודע לו בינתים מנפילת הראשונה דמחשבינן כאלו עלתה ולא הוי כנפלו שתיהן כאחת ובשלא נודע לו מהראשונה עד שנפלה השנייה בהא הוא דמיחשב כאלו נפלו שתיהן כאחת:
תַּנֵּי סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה אוֹמֵר לַכֹּהֵן וְלֹא דְמֵי עֵצִים אֲנִי חַייָב לָךְ טוֹל לָךְ דְּמֵי עֵצֵיךְ. וְהוּא אוֹמֵר לוֹ וְכִי סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה שֶׁמָּא אֵינָה מְדַמָּעַת אֶת הַכְּרִי. וְעֵצִים מְדַמְּעִין אֶת הַכְּרִי. וְלֹא סוֹפָךְ מִיתְנִינֵיהּ לְכֹהֵן חוֹרָן וְהוּא נוֹתֵן לוֹ דְמֵי עֵצִים. מַאי כְדוֹן נוֹתֵן לוֹ דְמֵי עֵצִים וְהַשְּׁאָר יַחֲלוֹקוּ. חַד בַּר נַשׁ אַפִּיל שְׂעוֹרִין גַּו חִטִּין. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹדָה בַּר שָׁלוֹם וְאָמַר יִתֵּן לוֹ דְמֵי שְׂעוֹרִין. וְהַשְּׁאָר יַחֲלוֹקוּ.
Traduction
– On a enseigné: lorsqu’un saa d’oblation impure est tombé dans cent parts profanes équivalentes, on dit d’abord au cohen: comme je te dois seulement, en échange de l’impur, la valeur du combustible (l’impur ne servant qu’à être brûlé), j’offre de te le payer. A son tour, le cohen dira: puisque, pour l’oblation impure tombée dans moins de cent parts égales, il arrive parfois qu’elle ne constitue pas le mélange interdit pour tout le monceau, est-ce que cet ensemble du combustible pourrait provoquer un mélange interdit? (certes, non). Or, finalement, on est obligé de remettre au cohen sa part; ce sera donc celle de l’équivalent du combustible. Quelle sera alors la règle définitive pour le tout? Après avoir donné au cohen la valeur du combustible, le reste n’est plus sacré et pourra être partagé entre les étrangers. Il arriva à un homme de laisser tomber de l’orge d’oblation dans du froment. On raconta le fait à R. Juda b. Salom pour savoir ce qu’il y a à faire. Il répondit: le montant de l’orge devra être remis au cohen, et le reste devenu profane sera partagé entre les simples Israélites.
Pnei Moshe non traduit
תני. בחדא ברייתא סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה כצ''ל כדמוכח מדלקמן דאלו נפלה למאה הא קיימא לן דאף הטמאה עולה:
אומר לכהן. כלומר דמפרש אם התרומה טמאה כבר באה ליד כהן ואח''כ נפלה לפחות ממאה חולין של בעה''ב אחד וטוענין זה עם זה דהבעה''ב אומר לכהן ולא דמי עצים אני חייב לך שהרי התרומה טמאה אינה עומדת אלא להסקה וא''כ טול לך דמי עציך מה שאותה הסאה היתה שוה בשביל דמי עצים ולא יותר והשאר שנדמע הרי הוא שלי למכרן להסקה:
והוא אומר לו וכו'. והכהן משיב לו ומה אתה מדמה אותה לעצים ממש וכי העצים מדמעין את הכרי והלא תרומה טמאה מדמעת בנפלה לפחות ממאה ולא סופך מיתנינה לכהן חורן והוא נותן לו דמי עצים הרי סוף שצריך ליתן הכל לכהן אחר והוא דמי עצים בלבד נותן לך א''כ תתן לי הכל בדמי עצים:
מאי כדון. והיאך יעשו:
נותן לו דמי עצים. בשביל הסאה תרומה טמאה נותן הבעה''ב לכהן דמי עצים והשאר יחלוקו ביניהן והכהן נותן לו בשביל חלקו דמי עצים והבעה''ב מוכר חלקו לכהן שירצה לעצים:
אפיל. הפיל במתכוין שעורין שלו לתוך חטים של חבירו:
יתן לו. זה דמי שעורין שלו אחר שישלם לו מה שנפסדו החטים בשביל תערובת השעורים:
והשאר. כלומר אם יש כאן עוד איזה דבר כגון שאח''כ נתייקרו השעורים וברשות שניהם נתייקרו והלכך יחלוקו ביניהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source